כתבות אופנה

תסתכלי על עצמך איך את מתלבשת..


תסתכלי על עצמך איך את מתלבשת..

13/2/2014
רוסיטה ביזרמן

תמונה ללא תיאור

לפני כמה ימים היה לי ויכוח עם יונתן. "אין לך מה ללבוש? כשאת אומרת שאין לך מה ללבוש אני יודע שחודש לא יהיה לי מה לאכול (חוש הומור לא חסר לו), למה את לא יכולה להיות כמו כולן-יש ארוע, קונים בגדים לארוע. את כל הזמן הזמן קונה כאילו כל יום זה חתונה! ככה לא ישאר לנו כסף לילדים.."
אני בעצבים עונה: "על זה בדיוק רציתי לדבר איתך.. באמת מה עם חתונה, וילדים? אתה לא חושב שהגיע הזמן שזה יקרה כבר? מתי תתבגר כבר?" (אני שועלה ותיקה-כשעולה נושא רגיש, ישר אני מעלה נושא רגיש יותר). כמובן מיד נשכחו הילדים הדימיוניים שלנו וגם הכסף שלא ישאר להם.

יוני פעם אמר לי שאני הבחורה היחידה שהוא מכיר שלא קונה בגדים" לארועים" וכל הבגדים שלה "נראים לארועים" (אפילו על הבחור שטי-שירט ממוסך "הרצל ובניו" נחשבת כהוט-קוטור לא פסחה התבנית של מה רצוי/צריך ולא מפדח ללבוש לעבודה, לחתונה או לערב "התרמה" של ניקול ריידמן) ת'כלס.. הוא צודק.
אצלי אין הפרדה בין קודש לחול, בין יום ללילה, בין עבודה לחתונה.

אם יש משהו שמבאס אותי זה ללכת לחתונה שאין לך שום מושג מי הכלה, מי החתן, מי ההורים של הכלה/חתן.. אחים אחיות.. מעגל ראשון.. שני.. רק כי אמא אמרה ש"לא נעים", השכנה שושנה תעלב אם לא תבואי לחתונה של האחיינית שלה. "היא מאוד אוהבת אותך".. (ואת הצ'ק והגיל שאת מביאה איתך. חייבים צעירים ברחבת הריקודים. חייבים) אבל את האמא של הכלה/חתן אפשר לזהות מקילומטרים (פייטים, סאטן וים של ספריי שיכול לא רק להרוס את האוזון אלא גם את כל המזרח תיכון).. ואז באות האחיות-בשמלות סאטן עם חגורה דקה מוזהבת שעוטפת את המותן הצרה שלהן, איפור עדין, החיוכים לא. ואני זועמת! שמישהו יגיד לי איפה משכירים את התחפושות האלו? השנה החלטתי להתחפש! הפעם האחרונה היתה בכיתה ו'. הייתי "כלנית". אחרי זה הייתי בטראומה.

הבגדים שלנו משקפים את האישיות שלנו, את מי שאנחנו, את איך שאנחנו רוצים שהעולם יראה אותנו ומה יחשוב עלינו. למה אנחנו רוצים שיחשבו עלינו טובות רק בחתונות?
בכל מקום עבודה חדש שאני מתחילה (ולא היו הרבה כאלו) אני זוכרת איך מסתכלים עלי בחודשים הראשונים..  כאילו הגעתי בטעות למדינה לא לי, מדינת "ראש אינדיאני פינת ה"שועל" באנגלית.. נו.. הרשת ביגוד הזו שלפרזנטורים המיתולוגים שלה יש כימיה כמו של"יפות" של החנונים יש עם יופי-כלום ושום דבר. אבל איכשהו אחרי חודש, חודשיים, למתקשים זה לקח שלושה-פתאום לא נראתי כל כך מוזרה, פתאום הסביבה התרגלה וה"מוזר" הפך להיות "נורמל".

תמונה ללא תיאור

זו גם אותה המדינה שיונתן מגיע ממנה. שהחולצות מהתיכון, הטירונות, המסלול, המוסך, והיום כייף בעבודה הם היום-יום שלו (מחלקן כבר נפטרנו.. מחלקן עוד קשה להפטר.. ואת חלקן אני אשכרה אוהבת. בכל זאת, בכל גבר צריך להיות קצת מוסכניק). אבל מה שעובד אצל גברים לא עובד אצל נשים (הכוונה לגבר שאישה מעורבת בארון הבגדים שלו. אם אין אחת כזאת-זה לא עובד גם אצל גברים).
אנחנו צריכות למצוא את אותם הפריטים שמתאימים לנו להכל-לעבודה, למסעדה, לחתונה ולספונג'ה (סתם.. בשביל זה יש עוזרת). ככה ארון הבגדים שלנו הופך להיות עשיר, אחד כזה שמאפשר כל יום להשתמש בכולו בשילובים שונים, במקומות שונים. ואותם פריטים שאפשר ללכת איתם לעבודה בשילוב שונה  אפשר ללכת איתם גם לחתונה! אם יש פה ושם איזו שמלה, חצאית או חולצה שממתינה ל"ארוע מיוחד", הוא כנראה לעולם לא יגיע. ואם יגיע, הוא בסופו של דבר לא יהיה מיוחד כמו שהיינו בטוחים שיהיה.

אז במדינה שלי תמיד תמיד בין ערביים, לא יום ולא לילה. ובמדינה הזו ג'וני שועלי מתנגן לו ברקע עם "לעיתים את לא קולטת שאני איתך ואין אחרת.. מה את מבינה.. תסתכלי על עצמך איך את מלבשת.. כאילו הולכת למסיבת ריקודים.. מה את מבינה". 


כתבות אופנה

TOP
נגישות