כתבות אופנה

עיתונאות, הדור הבא: רעות בן הלוי, כתבת אופנה


עיתונאות, הדור הבא: רעות בן הלוי, כתבת אופנה

18/5/2014
אלון סין משה

צילום: מאיה גולדשטיין

העבודה בעולם התקשורת היתה מאז ומתמיד מפתה, מושכת וזוהרת. זוהרת מדי. כולנו חולמים להנחות תוכניות ריאליטי נחשקות או להגיש סוליקו את אחת ממהדורות החדשות בערוצים המרכזיים. הפרסומים השונים על המשכורות שמשלשלים קברניטי הערוצים לכיס, מהתלוש החודשי של יונית לוי ועד ההטבות והפנסיות של העורכים הראשיים, מושכת אלפי אנשים למוסדות להשכלה גבוהה, כדי לרכוש השכלה רלוונטית בתחום. השאיפה: להתקבל לקבוצת הטאלנטים המצומצמת והסגורה של עולם הטלוויזיה והעיתונות. הבעיה: הצעדים הראשונים כוללים הקרבה עצומה והתפשרות על תנאים קשים. רוב אנשי התקשורת מתחילים את דרכם כפרילנסרים ללא חוזה, בעבודה בשכר נמוך מאוד שנע על פחות מ-5,000 בחודש ובשעות עבודה ארוכות. התחרות הבלתי פוסקת על משרות בכירות בענף הופכת את עולם התקשורת לביצה של מאבקים ותככים. תוסיפו לזה את העובדה שגיוס מועמדים למשרות עיתונאיות מתבצע לרוב מפה לאוזן ולא על ידי קורות חיים (מרשימים ככל שיהיו) ותקבלו מתכון מושלם לאכזבות לאחר סיום לימודי התואר הראשון.

מה קורה בתוך עולם התקשורת? אחד התחומים שנמצאים בנפילה מסחררת הוא החדשות. תראו מה קורה ב'מעריב': אחד מכתבי המתנחלים המוערכים ביותר בשוק התקשורת, איתמר פליישמן, כתב השבוע ברשת הפייסבוק ש"פיטרו אותי, את היתר אתם מוזמנים לקרוא ומוזמנים גם לא. כל מי שמכיר אותי מגיל קטן יודע שמגיל חמש רציתי להיות עיתונאי. כן כן, חלום די מטופש אבל זה החלום שלי, אין לי ממש הסבר למה, סך הכל מדובר במקצוע די סיזיפי, עם משכורות נמוכות שהכבוד אליו הולך ויורד מיום ליום". אם המצב בחדשות בכי רע, מה יגידו בתחומים אחרים?

מהעבר השני, עיתונות האופנה עושה סימנים של פריחה מעודדת. פשיסטיות צצות כפטריות אחרי הגשם והופכות למובילות דעת קהל, בלוגרים רבים פותחים אתרים אישיים וגורמים לשינויים ותנודות בענף האופנה, ומגזיני אופנה הם בין היחידים ששורדים בגזרת העלונים הכתובים.

אחת מעיתונאיות האופנה הצעירות והמבטיחות ביותר שתורמות לאותה פריחה היא רעות בן הלוי, שספרה לנו השבוע בראיון מיוחד איך אפשר ללמוד עיתונות אופנה, להתמחות במהירות ולמצוא תעסוקה בתחום. "גדלתי בקרית גת, ותמיד חלמתי להיות מעצבת אופנה" מספרת בן הלוי. "לקחתי קורס בעיצוב אופנה בשנקר, אבל הבנתי מהר מאוד שיש לי ידיים שמאליות כדי לעסוק בעיצוב. לקחתי פסק זמן כדי לבדוק אופציות אחרות וכיוונים חדשים והגעתי למסקנה שאני יכולה לכתוב על אופנה, כי הפידבקים שקיבלתי ושאני מקבלת על נושאים שכתבתי עליהם היו מאוד חיוביים. במילים אחרות, לא חייבים ללמוד עיצוב אופנה כדי להתעסק באופנה, כמו שכולם בדרך כלל חושבים. הגעתי למגזין 'דיימונד', התאהבתי בקוטנספט שלהם ומשם הדרך לכתיבה עיתונאית היתה קצרה. לאחר מכן, הבחנתי שפתחו בשנקר קורס חדש לעיתונות אופנה ונרשמתי ללימודים מחדש. במקביל, התעניינתי גם לגבי לימודי עיתונות אופנה בחו"ל, היו לי מספר הצעות מטורפות, אבל בסוף החלום הזה נגוז מסיבות אישיות. אולי בעתיד האופציה הזאת תהיה רלוונטית עבורי".

"כן, אני בסך הכל בת 21, צעירה, עדיין מחפשת את הכיוונים הנכונים כדי לפרוץ בעולם עיתונות האופנה. אני לא מתייאשת כמו רבים מבני גילי, לא מרימה ידיים ומוותרת בקלות. לדבר על משברים וגסיסה או להעלות סטטוסים בפייסבוק זה קל, להשקיע בעצמך זה סיפור אחר. נכון, יתכן והגיל שלי מעיד על כך שאין לי ניסיון רב בשנים בתחום, אבל אני לא חושבת שצריך להתייחס לגיל כמכשול. למיטב ידיעתי מחפשים היום בכלל אנשים צעירים בעולם התקשורת, פרש-מנס".


תמונה ללא תיאור
צילום:מאיה גולדשטיין

מהם תחומי הכתיבה שלך?

"אופנה ישראלית מושכת אותי יותר מבחינת תחומי הכתיבה. מותגים ורשתות גדולות כמו קסטרו או רנואר, פחות מעניינים אותי. אני מעדיפה לכתוב על דברים שהם פחות במיינסטרים – לגלות תגליות חדשות. לדוגמא, המאפרת ליאת שיץ', שיש לה קו של ביגוד צנוע מאוד ואלגנטי, שראוי להפיץ אותו ולדבר עליו. בכלל, אני אוהבת את הסגנון שלה ומעדיפה ללבוש בעצמי לבוש צנוע ופחות פרובוקטיבי".

צווי האופנה הגיעו לקרית גת?

"לא, המצב בדרום קצת מדאיג. אמנם יש אולי הפקות אופנה מוצלחות בדרום, אך התפיסה שונה לחלוטין ממה שהולך באזור המרכז. למשל, יש לי הרבה בגדים בארון שלא אוכל ללבוש אותם באזור הדרום בלי שאנשים ירימו גבות ויתהו למה אני לובשת אותם. להסתובב עם כובעים על הראש בקרית גת? זה פשוט לא מקובל. לצערי או לשמחתי, איך שלא נסתכל על זה או נהפוך את זה, תל אביב מהווה ותמשיך להוות את מרכז האופנה הישראלי, ואני מאמינה שעם הזמן המצב לא ישתנה אלא רק ילך ויהיה יותר גרוע".

איך מתלבשת כתבת אופנה כמוך ביומיום?

"אני נוטה לעלות על בגדים שהם יותר 'מבגרים' מהרגיל, דברים שאינם בהכרח תואמים לגילי או לסביבה הקרובה שלי. לגבי צבעים הכל זורם. חוץ מאדום, כי השיער שלי ג'ינג'י".

על מה לעולם לא תכתבי?

"אין לי גבולות מוגדרים בכתיבה. אני כותבת בעיקר על דברים שמעניינים אותי, בלי הגדרות או איסורים מפורשים".

כמה עוקבים יש לך בפייסבוק? אינסטגרם? רשתות אחרות?

"אני לא מתרגשת מכמות לייקים או תגובות בפייסבוק, זה לא נראה לי משהו שצריך להעסיק אנשי אופנה במהלך היום. אינסטגרם, לדוגמא, התחלתי לתפעל רק לפני מספר ימים ואני בקושי משתמשת בו לצרכי התעסוקתיים".


תמונה ללא תיאור
צילום:מאיה גולדשטיין

האם את מרגישה שליחות ככתבת אופנה, תפקיד חינוכי למתבגרים ומתבגרות?

"אני לא חושבת שהמילה 'חינוך' היא המילה המתאימה, כי על טעם וריח אין להתווכח. ההגדרה המתאימה היא 'לפתוח את העיניים' לכאלו שיש להם זיקה לאופנה, לצעירים שלא מבינים עד הסוף את הדינמקות, הכללים והרעינות שיש למרחב הזה להציע. אנשים קונים בחברות גדולות בגלל שהם בולעים את מה שהפרסומות מאכילות אותם, מוותרים על סגנונות של מעצבי אופנה קטנים ומתחילים בשם המותגיות, והטרנדים של היום הופכים לחיקוי של חיקוי של חיקוי. על בעיות מעין אלו ראוי להעביר, מבחינתי, ביקורת אבל שוב, אני לא יודעת עד כמה מדובר בנושא חינוכי".

כתבת אופנה יכולה לכתוב בתחומים אחרים? כתבת אופנה חייבת לכתוב על תחומים אחרים?

"אני כותבת בעיקר על לייף-סטייל ומתעסקת באופנה וביוטי. אני חושבת שכל כתב צריך להתמקד בסגנון  שאותו הוא בחר לסקר, להתמחות ולהתעמק בו. אני מעדיפה לא להתפזר. כתב אופנה הוא בראש ובראשונה כתב אופנה ואחר כך הוא כתב של כל השאר".

את עובדת עם יחצ"נים של רשתות מובילות?

"אם מה שהם שולחים לי מידע שמתאים לרוח הכתבות שאותן אני כותבת אז אני משתפת פעולה, ואם לא אז לא. אין פה מערכת מוגדרת של 'תן וקח', הכל תלוי בדרישות של המקומות שאליהם אני כותבת. חוץ מזה, אי אפשר לעבוד בעיתונות בלי יחסים תקינים בין כל הצדדים שנמצאים במערכת, וביניהם לגורמי חוץ".

מקורות להשראה בכתיבת אופנה?

"אני מאוד אוהבת את הכתיבה של איתמר הנדלמן-סמית מעיתון 'הארץ'. הוא מאוד נחרץ, דעתן, ביקורתי. אין לו בעיה להגיד את כל הדברים לאשורם, בלי מסכות ובלי לעדן את המציאות במידה והיא מרה. אני מקווה שאצליח בעתיד להיות כמוהו, לרשום את הדעות שלי בלי צנזורות בעיתונים גדולים".

האם קיבלת הצעות מפתות שהציעו לך בעקבות כתובתייך?

"פנו אלי בעיקר מעיתונים מקומיים, בהם ביקשו שאכתוב טורים, אבל לא משהו מעבר לכך. אני עדיין מחכה להצעה הגדולה, אני עובדת בשביל זה קשה ובעיקר שולחת מאמרים וכתבות למקומות שונים כדי שיכירו אותי יותר. אני מאמינה שפיתוח קשרים ועידוד אינטראקציה נכנונה עם אנשי מפתח בתחום תסייע לי להגיע רחוק בעתיד".

לסיכום, מהו החלום הגדול שלך?

"אייקון אופנה".

 


תמונה ללא תיאור
צילום:מאיה גולדשטיין

כתבות אופנה

TOP
נגישות